סיפורי חיים - עוז אטל

 בס"ד שלום לכם חביביי היום אני רוצה לשתף אתכם עד כמה חסר לי החבר ההכי טוב שלי מבית הספר היסודי. הוא בחור ממש חביב ממש אחלה גבר כמעט כל תקופת היסודי שלנו היינו ביחד(למעט ההשעיות שלי...) הוא היה מלבה, אף מעודד (ממריץ) ברוב ההפרעות\שטויות\בלגנים. אך ברוב הזמן אני הייתי ה"מוח" מאחורי הפרעותיי... עד לתאונה...  לאחר התאונה (לפני בר המצות שלי) הוא הביא  לי מתנה מאוד יקרה בזמנו .היה זה DVD נייד. היה לו מאוד קשה לראות אותי במצב שהייתי בו, אז הוא נכנס לביתנו כמי שקפאו שד , ומיד הביא לי את המתנה ועזב. מאז, הקשר ביננו נותק לגמרי, עד לפניי כמה חודשים  . גם כשהחברים ביקרו , הוא לא היה מסוגל לראות אותי , ולא הצטרף לביקור. אני נעצבתי בלבי על החוסר שיש לשנינו, אך לפני כמה חודשים, שוב קפצו חברים לבקר, והוא הצטרף אליהם. מאז, הוא קפץ לבקר אותי לבד, כמה פעמים ,עד שעבר לדירה מרוחקת. עצוב לי כשאין לי חֶבְרָה , ואני אשמח שתיווצר לי כזו!

 בס"ד שלום לכם חביביי היום אני אשמח לשתף אתכם בעד כמה אני מחבב לצטט מתוך מערכונים ,גם לצטט קטעים של סטנדאפיסטים שאני מחבב אני ממליץ לכם לבדוק את הבדרנים והסטנדאפיסטים 1:אלי ומריאנו 2:אסי וגורי :3:שלישית מה קשור 4:שלישית פרוזאק 5:דובדבני וקובאץ' ועוד לאחרונה גיליתי גם סטנדאפסטים בודדים משעשעים במיוחד  כגון: אדיר מילר, מתן פרץ, יונתן ברק. ועוד הנה מערכונים מומלצים: https://youtu.be/VYB-cm0g10s https://youtu.be/SFzlCaisMxs  https://youtu.be/Wde60tGdq3Q https://youtu.be/7zhga7DLloI ושתמיד תחייכו!

 שלום לכם חביביי היום אני אשמח לשתף אתכם באירועים טראומטיים שעברתי בעבר.  אז הכול התחיל בשבריר שניה ממש .באותה תקופה , לא היית לי יציבות כמעט בכלל, וכשהתרסקתי עם כל כובד משקלי (שבעבר לא היה כל כך כבד כמו היום) אז ריסקתי גם את שולחן הזכוכית. ניצלתי ברחמי שמים, מאחר וחלק משברי אותה זכוכית היו גדולים מאוד וחדים מאוד. הפציעה הסופית היית רק שלושה תפרים  באחת מידיי. ופעם נוספת התרחשה כשהתגלגלתי בערך 10 מדרגות מבטון כמו של הבתים הישנים של שנות ה70  אך שוב בחסדי השם המרובים אליי ברוך השם ,יצאתי רק עם אמירת "איה" קטנה!   ובפעם נוספת, נפלתי במדרגות אצל סבתא שלי במעלות, אבל שם התוצאה הייתה יותר חמורה . עברתי זעזוע מוח  , שברתי את ארובת העין , ותוך כדי , נפגע עצב הראייה , ומאז , אני כמעט ולא רואה כלום בעין שמאל ,  ועדיין , הפציעה היתה קטנה יחסית לנפילה... כל הסובבים אותי ראו את גודל הנסים העצומים שקורים לי פעם אחר פעם , ועל כך אני מודה לקב"ה יום יום! התמונה היא של נפיה בקטנה...

 בס"ד שלום לכם חביביי היום אני ארצה לשתף בקצת מהמניפולציות שלי. אז הדרך הראשונה שלי היא לנצל את מצבי העגום ,כלומר  הנכות שלי ,בכדי  להשיג טובות הנאה, וכך גורם לאנשים להביא מחזיקי מפתחות, ועוד הרבה דברים... הדרך השניה שלי היא להקטין את מי שאני עושה עליו את המניפולציות, הכוונה שאני מעביר לשני שהוא שווה לי ברמה , או נחות ממני. גם זה גורם לו להביא לי טובות הנאה וכו וכו'...  אני יודע שזה לא דרך מוסרית ואני לא ממליץ לאף אחד לחנך ככה את הילדים שלו, אבל זאת הדרך בה חייתי את חיי גם לפני התאונה. היום, בגיל 23, אני מנסה להפסיק או למזער את העניין, אבל זה עדיין קורה לי מההרגל. זה מספק לי טובות הנאה, יחס, רחמים וקשה לשנות הרגלים שמניבים תוצאות ( לא בהכרח טובות...) אני אשמח כשתציעו הצעות בנידון... המשך יום טוב

 בס"ד שלום לכם חביביי היום אני ארצה לשתף אתכם בקורותיי עם אחיי הקטנים ,כגדולים. הכול התחיל בערך כשחזרתי מהאישפוז. אז, בהתחלה הכול התנהל על מי מנוחות  עד ש...הגיעו ה: ויכוחים ,מריבות, חילוקי דעות, קטטות וכו' וכו'. אחים שלי חושבים שאני תלותי ומבקש עזרה גם כשאני יכול לעשות לבד לדעתם. אני מבקש קרבה אליהם, אבל הם נרתעים. תשאלו למה? כי יש פער בין היכולת שלי להבין דברים לבין היכולת לבצע אותם. אתן לכם דוגמא: כשאחותי עצבנית , אני אשאל אותה למה היא עצבנית, וכשהיא תכעס עליי, במקום להפיק לקחים , אמשיך לשאול שאלות טורדניות. אני יודע שזה לא טוב לשאול אותה בדיוק אחרי שהיא יוצאת מויכוח סוער, ובכל זאת יהיה לי קשה להתאפק. וזה גורם לרוב המריבות... אני רוצה ללמוד להתחבר אל האחים שלי הקטנים, אבל אני מתקשה ביותר. זה מרגיש תסכול ואכזבה, וחוסר הצלחה. אם יש למישהו עיצה בנושא, אשמח לשמוע...

 בס"ד שלום לכם חביביי . היום אני ארצה  לשתף אתכם עד כמה אני משתקם בתרגולי שווי המשקל שאני מתרגל בחדר שלי, כמובן שאני נעזר באימא המדהימה שיש לי. אני הצלחתי בתרגיל שאנחנו (אני ואימא שלי) התחלנו לתרגל כבר בסביבות חופשת חנוכה . אני השתפרתי בשווי המשקל שלי "פלאים". נגיד לפני חודש בדיוק אני לא הייתי מצליח אפילו עשירית ממה שצלחתי היום ברוך השם בלי עין הרע. אז שאלה לי אליכם, האם אתם יודעים מה זה בוסו? לא משנה באמת . מה שאני הבוקר הצלחתי לעשות זה, לעמוד עם הרגל החלשה שלי על הרצפה בחדר שלי בזמן שאני מניח את רגל ימין החזקה שלי על לוח שיווי משקל ( כמו בוסו) במשך 24 שניות ( לפני חודש בקושי החזקתי 4 שניות). בנוסף, אנחנו מתרגלים "התנגדויות" , שזה תרגילים שאמא שלי דוחפת אותי בכל מיני מצבים ואני מצליח להישאר בעמידה ולא ליפול. גם כאן, היכולת שלי השתפרה פלאים! היום הלכתי בלי קב, והלכתי די טוב! אמנם הסרטונים כבדים מידי ולא ניתן להעלות אותם כאן, אך הנה תמונה שממחישה את התרגיל:

 בס"ד היום אני אשמח לשתף אתכם עד כמה אני מתגעגע לעמותת שמחה לילד שמחה לילד זאת עמותה לילדים בעלי מחלות כרוניות. שמחה לילד נותנים חונך אישי לכל ילד שבא לבקר אותו כל שבוע. בנוסף, יש פעילויות קבוצתיות לפי גיל , מחנות , שבתות, מסיבות מטורפות ועוד... אני מתגעגע לחברה שהיית לי בשמחה לילד (ולא רק)    לצוות נשר ,קבוצת הבנים הבוגרת, לסניפים הנוספים חוץ מירושלים ... אני זוכר ומתמלא בגעגועים     היה מאוד כיף כשכל שבוע כמעט היה מגיע אליי החונך של אותה השנה, היינו יוצאים לסרט, לטיול, או סתם יושבים ומפטפטים.  גם מאוד נהני תי כשהיו יציאות קבוצתיות , יצאנו לסרטים , למסעדות, לסדנאות ועוד הרבה דברים מהנים בטירוף,  אני חש ערגה כשאני נזכר במסיבות ובמחנות שסניף ירושלים היה עושה... תמיד היה שם כיבוד עשיר, צ'ופרים רבים, אטרקציות בלי סוף , וחברה! עם שמחה לילד טסתי לאילת, צנחתי, ועברתי חוויות כיפיות ממש!  לפעמים אני כמעט מציר על זה שאני בוגר כי בעקבות הגיל שלי יצאתי משמחה לילד לכן אני שואל אתכם חביביי אם אתם מכירים עמותה כמו שמחה לילד  לבגירים יותר!   ...

 בס"ד שלום לכם חביביי  אני יכול להבין את הגעגוע העמוק שחשתם בגלל ששבתי את שבתי לכן אני נרתם לכתיבת פוסט חדש ,שלא תחוו חווית  נטישה (לאלה מכם שלא מקפידים על...) :) ביום שישי , קפצו לביקור כמה חברים . היה מאוד משמח בשבילי ששלושה מחבריי מהיסודי נרתמו ואף הגיעו לחדרי , גם שכני לחדר באלי"ן קפץ לביקור אצלנו . היה מאוד מעורר השראה להיזכר במעשיי הקונדס שעברנו וגם העברנו אחרים ועל כך סליחה לפחות בשמי  גם געגועיי למורים שלי מאוד גבוהים, אבל גם גיחת חבריי שמחה אותי מאוד. כבר מתוכנן לשבוע הקרוב ביקור נוסף, וכן הוזמנתי ל"על האש" אצל חבר השבוע .  אעדכן אם היה טעים...  

 שלום לכם חביביי היום אני ארצה  לשתף אתכם בעד כמה אני שמח כשחברים או ידידים... מבקרים אותי,  לדוגמא: היום באים לבקר אותי שני חבריי הטובים מבית הספר היסודי שלי (אנחנו שומרים על קשר כל המחזור בערך),זה ממש משמח אותי כשבאים לראות אותי ואת האוסף שלי. למקרה שתהיתם , אני מקבל מחזיקים באופן תכוף ביותר... אבל לא מחזיקי המפתחות הם העיקר... סתם שתהיו ערים לעניין למקרה שלא הבנתם אני אשמח כשגם אתם תבואו לבקר אותי... אני רוצה לשתף אתכם בבדידות שלי כשחבריי לא קופצים לגיחות אליי מדי פעם אבל מאחר וזו תחושה לא נעימה בעליל  אז אני רק אשאל אתכם מה הוא הדבר שהכי מעציב אתכם? כמובן איני רוצה שתחוו אותו חלילה. רק אני אשמח שתכפילו את אותה תחושה בעשרות מונים ורק עכשיו תבינו את תחושת הבדידות שלי . אני לא רוצה להעציב אתכם אז הנה חידה בשבילכם עכבר לוקח 90 שניות להגיע מפינה א' לפינה ב' וגם מפינה ב' לפינה ג' 90 שניות אבל רק מפינה ג' לפינה א' בחזרה דקה וחצי. איך זה הגיוני? תחשבו על זה ואם אהבתם תפרסמו  ציטוט: "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"

    שלום לכם חביביי    היום אני רוצה לספר לכם על מי הייתי לפני התאונה     הייתי מופרע ובלגאניסטית , שובב , אהוב על כולם , גם על העבודה של אמא שלי .   הייתי עם אבא בכוכב השחר , ועבדתי איתו . היו שם הרבה עובדים והצטרפתי .   היו לי 3 חברים טובים ביותר, אביעד, טוביה וידידיה , איתם הייתי עושה את כל מעשי הקונדס שלי .   היינו הולכים לאחים נחמיה , וקונים שם בלו ...   הייתי מפריע לרב רפי ולרב יוסי כשהם היו המחנכים שלי . לפעמים היו מוציאים אותי מהכיתה, אבל לרוב הם הכילו אותי .   בקרית נוער, היה את הרב דורון בוק שהיה לו שכל , והא היה חביב , למרות שהיינו מופרעים .    שם הייתי מוכר חמצוצים . הייתי קונה חבילה בשוק , ומוכר אותה בבודדים. לאט לאט , התחילו לבקש ממני דברים נוספים והייתי קונה בזול ומוכר להם .   פעם , אמא של ילד פגשה אותנו כשהברזנו . בנתיים , בית הספר שם לב שיצאנו והזעיקו משטרה... היא החזירה אותנו לבית הספר וישבנו אצל המנהל .   היו לי שתי אהבות בבית הספר , רוני ושחר .   הייתי מטפס על גגות הקרווא...