סיפורי חיים - עוז אטל

 בס”ד שלום לכם חביביי היום אני אשמח לשתף אתכם בעד כמה ראוי להודות ל”קודשא בריך הוא” יום יום שעה שעה... אז אני רוצה לידע אתכם או ליתר דיוק לשאול אתכם; אתם נושמים לבד? אתם אוכלים לבד? אתם עושים ספורט(לבד,בקבוצה)? אתם כותבים מחשבות,רגשות,א/ייחולים? אז רק על משהו אחד שאתם/אחרים עושים צריך להודות לאדון העולם גם אני כשאני נכה אז אני מודה לו ברוב זמני הפנוי

 בס”ד שלום לכם חביביי היום אני אשמח לשתף אתכם ב... עד כמה אני נואש לחברויות מכל סוג ומין בילדותי הייתי מופרע! וכתוצאה מכך הייתי כמעט תמיד מועף למנהל/חדר המורים ובמקביל הייתי נקלע בהפסקות לרחבת הבנות,ושם הייתי מטפס על גגות הקראונים והייתי מסב את שימת הלב/החשש של הבנות היפות ביותר (דאז) בעיניי. כל זה כדי להגיד לכם כמה הייתי מוקף חבריםבעבר... כעת, אני שוקע בבדידות , וזה משגע אותי ומוציא אותי מאיזון, כי אני לא נפגש כמעט בכלל עם חברים בני גילי. אז אשמח כשתהיו מוכנים ליצור קשר! שלכם, עוז

 בס”ד שלום לכם חביביי היום אשמח לשתף אתכם עד כמה ”ללה סוליקה” קידשה את שם השם ברבים ואף גרמה לחלק נכבד מגויי מרוקו להתגייר. ”ללה סוליקה” הייתה ילדה צדיקה מאוד שלא הייתה מוכנה שאנשים יראו לה טפח מהגוף כל הזמן היית חבויה בביתה עד שבאיזה יום אחד מרוקאי(גוי) אחד ראה אותה והסתנור מיופיה,הוא סיפר לאביו שיש איזו יהודיה אחת שהוא רוצה אותה שתהיה אשתו. כמובן שהיא לא הסכימה אז לקחו את אימה לכלא, כתוצאה מכך היא הסגירה את עצמה אך לא הסכימה להתאסלם,  היא הובלה לעיר פס (למלך) ואחד מבניו התאהב בה והציע לה להתאסלם ולהתחתן איתו אך נותרה איתנה באמונתה וסירבה . ביא נידונה למוות. לפני ההוצאה להורג, עמדו לגרור אותה עם סוס. היא ביקשה להוציא את סיכות התפירה שלה  מכיסה כדי לחבר את הבגדים לעור שלה כדי שלא יראו טפח מגופה עדיין. ללא סוליקה נקברה בעיר פס, קבורה ליד רבי יהודה בן עטר ורבי אבנר צרפתי, ואומרים שמי שמתפלל על קברה זוכה לישועות גדולות.

בס”ד שלום לכם חביביי היום אשמח לשתף אתכם עד כמה אני הייתי שמח לפרוש לחלוטין מחיי הרווקות המעיקים והמציקים שאני חי אותם. בתחילה(באיזור תחילת בית ספרי היסודי) היו כמה בנות בכיתה המקבילה שלנו ששמתי עליהן את עיניי. הייתי מטפס על גגות בית הספר(מבנה,קראונים,עצי זית,וכו’) זה היה גורם לכך שכל בנות גילי היו נכנסות להיסטריה ומנגד חברי כיתתי מעודדים אותי. הייתי מופרע בלאגניסט שבב וממיס את לבבות המורים. הייתה מורה שהייתי דלוק אבל מאחר והיא היית מורה אז הפרעתי לה בשיעורים... גם היו הרבה בנות באגף הבנות שהיו נאות ביותר אך מאחר והייתי מופרע, הן לא הסבו את שימת ליבן לכך שאני להוט אחריהן. בסופו של דבר אני נדרסתי וכל אחת המשיכה בחייה,אני הייתי קצת(הרבה) מתוסכל מכך . אז מה אפשר לעשות התבגרנו ועכשיו הן זכרון מתוק מהעבר. אבל אני רוצה לפתח זוגיות עם המיועדת לחיי הבוגרים בעזרת השם ובסיועו יתברך שמו לעד נצח נצחים אמן כן יהי רצון

 סבס”ד שלום לכם חביביי היום רוצה לשתף אתכם עד כמה אני מבחין בעובדה שיש אנשים שלא יודעים איך להתייחס לאנשים נכים(כמוני).  היום מישהי כיסתה את התינוק שלה כשרק העפתי מבט לכיוונו. אולי היא פחדה שזה מדבק... הרבה פעמים, אנשים פונים אליי כאל ילד קטן, מדברים לאט ובקול רם,  קוראים לי ”חמוד” ומרחמים עליי, כשאני בן 23! לפעמים הם נרתעים ממני כי הם לא יודעים שאנשים נכים הם גם נורמליים כמוהם! אז אני מבקש מכם שתמנעו מכך, זה  מביש גם אותי וגם אתכם. פשוט תדברו אלינו רגיל, אולי תופתעו! אני מקווה שהנכם נהנים לקרוא את הפוסטים שלי, תרוו נחת וכל טוב!

 בס”ד שלום לכם חביביי היום אני אשמת לשתף אתכם עד כמה זוג הספרים ”החטופה מאינקנדאר” ו”נער המדבר מפורלאן” טובים ומרתקים ביותר. לפני התאונה שלי אני קראתי את הספר ”החטופה מאינקנדאר” והוא היה מרתק ביותר. קראתי אותו בשקיקה רבה . עד שלאחר האירוע המטלטל שעברתי (התאונה) הוגנבה לאזני השמועה שיש עוד ספר אחרי הראשון. הספרים מספרים את עלילותיהם של גיבורי אינקנדאר, את מסעם של נערה וקצין לשעבר בצבא. מדובר בספרי ”פנטזיה”,אני אוהב את סוג הכתיבה הזה מפני ששם הכל יכול לקרות . זה מלהיב אותי! יש גם את סדרת ”הארי פוטר” שהעלילה שם היא על קוסמות וכשפות, סידרה של 7 ספרים מעניינים ומותחים מאוד! אני גם אוהב את הסדרות;לב/כשף/מוות של דיו , ארץ האגדות,שומרת הערים האבודות ונרניה. יש לכם המלצות נוספות?

 בס”ד שלום לכם חביביי היום אני ארצה לשתף אתכם במה שאני מתנדב וכיצד הגיע רעיון זה הכל החל כשהלכנו(אני ואמא שלי) לספריית גילה.הלכנו,בדקנו,סרקנו,סקרנו,וכו’.הכרנו את מנהלת הספריה, ובהמשך היא הציעה לאמא שלי שאולי נתחיל להתנדב בספריה. לאחר שהחלטנו שזה רעיון מצויין, היא הודיעה לנו שהיא עוברת לספריה אחרת בקצה השני של העיר. הרגשנו כאילו השמיים נופלים לנו על הראש,אך בסופו של דבר זכינו לקבל את המחליף של הספרנית, והוא בחור זורם וקליל וממש נחמד, אז לסיכום אני לא הפסדתי כלום (חוץ מאותה ספרנית שהיית לנו בהתחלה) ומאז, מדי שבוע אני ואמי הולכים לספריית גילה ושם אנחנו מסדריםאת הספרים במדפים המתאימים, עוזרים בעבודת הסידור של הספרים, ובכל מה שצריך. ההתנדבות גורמת לי לאינטראקציה עם אנשים, מעבירה לי את הזמן בכיף, ונותנת לי תחושה טובה בלב שעזרתי למישהו אחר... בתמונה: העבודה הקשה בספריה...🤣