סיפורי חיים - עוז אטל

 בס”ד שלום לכם חביביי אני אשמח לשתף אתכם בעד כמה אני השתפרתי במשחקי חשיבה וכמה הם הועילו לי. אתם מכירים SEt,swish,וטרינגו? את Set הכרתי קודם התאונה. זה משחק קלפים שצריך למצוא שלוש קלפים שארבעת הקריטריונים בהם או זהים או שונים. בהתחלה, הייתי צריך לחפש סטים, אבל עד מהרה, כבר הייתי רואה סט עוד לפני שסיימו להניח את הקלפים על השולחן. את swish הכרתי דרך אלי”ן בטיפולי ריפוי בעיסוק ששיקמו אותי לאין ערוך. אותו רעיון כמו סט, אבל עיגולים וטבעות בגונים מסוימים, שצריכים שלכל טבעת יהיה עיגול באותו הצבע. המשחק הזה יותר קשה ועד היום, לוקח לי קצת זמן למצוא את הסוויש... את משחק הטרינגו, אמא שלי לימדה את משפחתי.זהו משחק שקשה להסביר, אבל אני ממליץ לכם לנסות אותו. הוא מהנה וכיפי ממש! המשחקים האלה עוזרים לשקם את המוח, הם דורשים חשיבה, תכנון מהלכים, וטרינגו גם עובד על מוטוריקה. הם כיפיים, ומשקמים באותו זמן, פיזית וקוגנטיבית. ממליץ בחום. אשמח לשמוע מכם משוב!

 בס’ד שלום לכם חביביי הפעם אני אשמח לכתוב לכם על המורה שלי , הרב אלון מדמוני (מפרסם את שמו באישורו) שלא התייאש ממני, והוא דחף אותי לעשות את הבגרות שלי בלשון, וכתוצאה מכך גם את שאר הבגרויות. הרב, אשר היתידדתי איתו מאוד היה מכונה בפי כול כ”אימת התלמידים” אך בשבילי הוא היה הרב החביב ביותר. הוא היה קפדן ברמ”ח איבריו ושס”ה גידיו וקשוח בטירוף, אך תכונה זו לא היית רעה בכלל בשביל להעמידני במקום. וכתוצאה מכך אני הייתי בעל מחברת מתוקתקת רק בשיעור שלו. אני הייתי בלאגניסט בד”כ. אך הוראותיו שימשו כמגדלור בשבילי לאחר התאונה,  הרב מדמוני הגיע לאלין כל שבוע  ,על זמן ההפסקה שלו  במטרה להמשיך ללמד אותי לשון. עם הזמן הוא הודיע למו”ר הוריי שאת הבגרות בלשון, הוא רוצה להעביר אותי בכל מצב ! ובזכותו, כשראינו שהצלחתי להתמיד בלימוד, ועברתי את המבחן בלשון, אז גם המורים האחרים החלו ללמד אותי לבגרויות. בזכותו , יש לי בגרות כמעט שלימה( חוץ מחשבון וספורט...)! יש לי בחדר תמונה שלנו יחד ,ובליבי שמור לו מקום גדול מאוד! תודה לך הרב אלון מדמוני! אני מקווה שגם לכם יש כזה אדם שמאמין בכם ואתם מוקירים לו ת...

 בס”ד שלום לכם חביביי  אני רוצה להגיד לכם שכחצי שנה אחרי התאונה , בשיחה של הוריי עם רופאי השיקום בבי”ח אלי”ן אמרו להם שבנם (המופרע ותוסס החיים) לא יוכל ללכת יותר מאשר רק מ”המטבח לסלון”, ושכדאי לקנות כסא גלגלים חשמלי.  את אבא שלי, הנאמר כיבה, מנגד את אמא שלי (התותחית) זה רק ”נכנס מפה ויצא משם” ובזכות זה וגם הודות לכח הרצון שלי וסיעתא דשמיא ברוך השם אני ”גומע מרחקים” גדולים(יחסית).  בלי עין הרע ,כמו שכבר סיפרתי בבלוג בעבר, שהלכתי לספרית גילה ובחזרה ברגל ללא עזרים(כשני קילומטרים). המסקנה שלי מהסיפור הזה, שעם כוח רצון, השמיים הם הגבול. המסקנה של ההורים שלי , היא שהרופאים הם סך הכל בשר ודם ולא יודעים הכל, ויש לנו אבא גדול בשמיים, ואיתו אפשר לגבור על הכל! ובהקשר של פסח, אני מאחל שנתגבר על המחלוקות והמריבות בעם ישראל, ושתהיה גאולה שלימה במהרה בימינו אמן. ניפגש בבית המקדש! חג שמח לכולם