על רב שהוא חבר...
בס’ד
שלום לכם חביביי
הפעם אני אשמח לכתוב לכם על המורה שלי , הרב אלון מדמוני (מפרסם את שמו באישורו) שלא התייאש ממני, והוא דחף אותי לעשות את הבגרות שלי בלשון, וכתוצאה מכך גם את שאר הבגרויות.
הרב, אשר היתידדתי איתו מאוד היה מכונה בפי כול כ”אימת התלמידים” אך בשבילי הוא היה הרב החביב ביותר.
הוא היה קפדן ברמ”ח איבריו ושס”ה גידיו וקשוח בטירוף, אך תכונה זו לא היית רעה בכלל בשביל להעמידני במקום. וכתוצאה מכך אני הייתי בעל מחברת מתוקתקת רק בשיעור שלו.
אני הייתי בלאגניסט בד”כ. אך הוראותיו שימשו כמגדלור בשבילי
לאחר התאונה, הרב מדמוני הגיע לאלין כל שבוע ,על זמן ההפסקה שלו במטרה להמשיך ללמד אותי לשון.
עם הזמן הוא הודיע למו”ר הוריי שאת הבגרות בלשון, הוא רוצה להעביר אותי בכל מצב !
ובזכותו, כשראינו שהצלחתי להתמיד בלימוד, ועברתי את המבחן בלשון, אז גם המורים האחרים החלו ללמד אותי לבגרויות.
בזכותו , יש לי בגרות כמעט שלימה( חוץ מחשבון וספורט...)!
יש לי בחדר תמונה שלנו יחד ,ובליבי שמור לו מקום גדול מאוד!
תודה לך הרב אלון מדמוני!
אני מקווה שגם לכם יש כזה אדם שמאמין בכם ואתם מוקירים לו תודה!
הזכרת לי את המשפט של הרב קרליבך זצ"ל
השבמחק"כל מה שילד צריך זה רק מבוגר אחד שיאמין בו"
אשריך שזכית !
ואני זוכר לטובה את יונתן לזר, מורה למוזיקה ששימח את ליבי בשיעורים מלאי שירה בציבור ורוח טובה