על קרית הנוער

בס”ד

שלום לכם חביביי

אני אשמח לשתף אתכם בעד כמה ביה”ס הישיבתי ת(ו)מך בי לאורך השנים.

הרבה רבנים מקרית נוער ביקרו אותי בביה”ח ,בטיפול נמרץ ואחר כך באלין.

למשל הרב דורון בוק, שהיה המחנך שלי  היה מגיע לבקר אותי עם חברים מהשכבה שלי *בכל שבוע* .

 סיפרתי כבר על הרב מדמוני שלימד אותי לשון כל שבוע בבית החולים.

הם עשו לי מסיבת בר מצוה. בכל כך הרבה דרכים הם חגגו לי .בהנחת החפילין,באירוע בר מצווה במוצא”ש חיי שרה. הם לא חסכו מאמצים בשביל השמחה. אירגנו הסעות לכל התלמידים ,אירגנו מסיבה מהסרטים,אירגנו קלידן, כיבוד כיד המלך וכו’ וכו’ 

כל זה כשאני על כסא גלגלים בקושי מגיב...

גם אני אשמח להדגיש את האירועים הנוספים (חלקם) כמו למשל:

בסוכות אירגנו שיבואו לסוכתינו הרבה אנשים מקרית נוער לשמחת בית השואה. הגיעו רבנים, תלמידים, רקדו,  שרו, ועשו שמח. לסיכום האירוע, שאלו אותי " איך היה?" ותשובתי בכתב (עוד לא דיברתי אז)היתה ב3 אותיות: כיף...

ביום ההולדת של גיל 15/16 הם אירגנו לי מסיבת הפתעה מהסרטים 

הם הביאו לי מחזיקי מפתחות רבים עם תמונות שלהם ושל הרבנים ועם ברכות להחלמה מהירה. בקיצור מאוד שימחו אותי

בגלגלי האהבה , מירוץ אופניים של אלין בו השתתפתי באופננ טאנדם, המתינו לי בסוף המסלול כ 30 ילד מהשכבה שלי ועוד הרבה רבנים מהקריה עם דלטים וצעקות עידוד (לכל השאר חיכו משהו כמו 30 בסך הכל) .

הם גם עשו את כל ההתאמות כדי שאני אשתלב בתלם ואלמד בכיתה רגילה , עך חברים שלי.הם הכינו אותי לבגרויות כמעט בכל מקצוע אפשרי למעט מתמטיקה וספורט.

גם הם שמרו ושומרים על קשר רציף כבר למעלה מעשר שנים ובזכות זה אני מוקיר להם את תודתי העצומה והכנה.  זה לא מובן מאליו כלל וכלל שבית ספר ימשיך ללוות תלמיד אחרי פגיעה כזו.

אז לקרית הנוער, לרב אלימלך, לרב לינצ’נר, לרב מדמוני ולכל המחנכים, מורים, ואנשי צוות, תודה מעומק הלב!