מי הייתי פעם...

  

שלום לכם חביביי 

 היום אני רוצה לספר לכם על מי הייתי לפני התאונה 

 

הייתי מופרע ובלגאניסטית, שובב , אהוב על כולם , גם על העבודה של אמא שלי. 

הייתי עם אבא בכוכב השחר , ועבדתי איתו . היו שם הרבה עובדים והצטרפתי. 

היו לי 3 חברים טובים ביותר, אביעד, טוביה וידידיה , איתם הייתי עושה את כל מעשי הקונדס שלי. 

היינו הולכים לאחים נחמיה , וקונים שם בלו ... 

הייתי מפריע לרב רפי ולרב יוסי כשהם היו המחנכים שלי . לפעמים היו מוציאים אותי מהכיתה, אבל לרוב הם הכילו אותי. 

בקרית נוער, היה את הרב דורון בוק שהיה לו שכל , והא היה חביב , למרות שהיינו מופרעים.  

שם הייתי מוכר חמצוצים. הייתי קונה חבילה בשוק , ומוכר אותה בבודדים. לאט לאט , התחילו לבקש ממני דברים נוספים והייתי קונה בזול ומוכר להם. 

פעם , אמא של ילד פגשה אותנו כשהברזנו . בנתיים , בית הספר שם לב שיצאנו והזעיקו משטרה... היא החזירה אותנו לבית הספר וישבנו אצל המנהל. 

היו לי שתי אהבות בבית הספר , רוני ושחר . 

הייתי מטפס על גגות הקרוואנים , ושחר היתה צועקת לי לרדת כי זה מסוכן. 

הייתי יוצא הרבה משיעורים. 

בקרית הנוער, הרה מדמוני היה הכי קשוח , אימת התלמידים , אבל רק בשיעור שלו היתה לי מחברת מסודרת , ואהבתי את השיעורים שלו ממש. 

הייתי מגיע ממש מוקדם לבית הספר , והולך שם לפגוש את הרב אלימלך ( המנהל).הייתי תמיד לבוש שרוול קצר , והרב תמיד דאג לי ורצה לתת לי מעיל , אבל לא רציתי. 

הטבח , חיים , היה חביב אלי מאוד . בגלל שהייתי עם ריטלין ולא רעב אף פעם , אז הוא תמיד היה מפנק אותו ומנסה לתת לי דברים אחרים שאני אוהב כדי שאני אוכל משהו. 

המורה לחשבון היה נותן כוכביות, וככה היה גורם לי להתנהג יפה , אבל עדיין הייתי מפריע בסתר... בסוף שיעור , היו לי תמיד מלא כוכביות... 

מאוד אהבתי את הרב דורון , והרב מדמוני והרב אלימלך , ועוד כמה. 

כשהייתי ממש קטן , היתה לנו סדרה של ספריית פינגווין והייתי קורא אותם המון ויודע אותם בעל פה. 

הייתי נוסע לבית מאיר לחבר שלי , והיינו יוצאים לטייל בשכונה , ואהבתי מאוד להיות שם. 

הייתי תלמיד ממש טוב בלשון. 

כשהייתי רואה פרצה קטנה , הייתי הופך אותה לפתח ענק... 

הייתי ילד שמח, אבל גם מופנם. הייתי ילד שרוצה שכל העולם יהיה מסובב סביבו , וכך היה לטענת הוריי. 

כשהייתי נכנס לחדר, אנשים ישר התרכזו בי כי הייתי חביב מאוד. 

כשהייתי בעבודה של אמא שלי,כמעט מידי שבוע כשהייתי מושהה,  הייתי הולך למנהל משק ומשחק אצלו.הוא היה נותן לי לקפוץ על המזרונים במחסן. 

פעם מורה תפס אותי רץ בכביש , וחייב אותי להיכנס לכיתה ולספר לכולם מה עשיתי , ושמכונית עברה ממש לידי. 

היתה לי פסיכולוגית, יונת ,שאיתה הייתי משחק מונופול  והיינו רושמים משבוע לשבוע את מצב המשחק ובסוף הטיפול , קיבלתי ממנה את כל הפתקים האלה. היא היתה נאה מאוד, והיינו עורכים שיחות נפש יחד.